רישיון נשק בקליק

97% הצלחה

משאירים אצלנו פנייה לבדיקת זכאות בחינם.

תשאול קצר עם נציג לבדיקת התבחינים ותנאי קבלה.

זירוז וקידום התהליך הבירוקרטי מול הרשויות.

97 אחוזי הצלחה במעבר הראיונות

אודותינו:

אנו מתמחים בהנפקת רישיונות נשק לאזרחים, בהתאם לחוק ולתקנות הרלוונטיות. 

משימתנו העיקרית היא להבטיח שאזרחי מדינת ישראל יחושו ביטחון ויכולת הגנה אישית.

אנו מתחייבים לספק שירות אמין ומקצועי לכל תושבי המדינה. התהליך להוצאת רישיון נשק נעשה בהתאם לכללי החוק ובהתחשבות בזכויות אזרח.

נשמח לעמוד לרשותך ולסייע בכל שאלה או בקשה.

ניתן ליצור איתנו קשר בטלפון, ווצאפ או פייסבוק.

למה אתם מחכים?!

השאירו פרטים ונציגנו יחזור אליכם בהקדם!

Please enable JavaScript in your browser to complete this form.

★★★★★

תודה רבה ל״פטריוט״ בדקתי את זכאותי ונמצאתי ״חיובי״ ובזכותם אני עכשיו בתהליך רכישה והוצאת רישיון תהליך קל אמין ומהיר! אז שוב תודה רבה!

אופק .ש.

★★★★★

אני מודה לכם מאוד על השירות האדיב והמהיר.
תודה רבה ממליצה!

ליאת .פ.

★★★★★

אלוף מספר אחד בתחום !! תהליך קצר וקיבלתי את הנשק. אין עליך אלוף!

אליהו .א.

כתבות ומאמרים

בצל העלייה החדה במספר הנשים הנרצחות ב2018, קואליציית ״האקדח על שולחן המטבח״, שבה חברה האגודה לזכויות האזרח, עתרה ב-29.11.2018 לבג״ץ נגד הרפורמה המתוכננת ברישוי כלי נשק. הרפורמה שגיבש השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן, מבקשת להביא להרחבה מסיבית של הזכאות לרישיון נשק אזרחי, ומהווה סכנה של ממש לשלום הציבור ולביטחונו.

על פי התבחינים (קריטריונים) החדשים שגיבש השר, כל אדם ששירת בצבא ועבר הכשרה קרבית (רובאי 07 ומעלה), אף אם עברו 50 שנים מאז שסיים את שירותו הצבאי, זכאי לקבל לרשותו כלי ירייה (בכפוף לאישור בריאותי ומשטרתי ובהתאם לתנאי סף). מהלך זה עשוי להגדיל באופן חסר תקדים ובלתי סביר את מספרם הפוטנציאלי של האזרחים בעלי רישיון לנשק בכ-600,000 איש נוספים.
לפי השוואה בינלאומית שמוצגת בעתירה, 40% מתוך כלל מקרי הרצח בישראל בוצעו באמצעות כלי ירייה, לעומת 28% בממוצע במדינות ה-OECD. ואכן, במשך למעלה מעשרים שנה אומצה בישראל מדיניות מצמצמת בהתאם, וניתן נשק רק לאוכלוסיות שיש להן צורך ספציפי בכך. עוד עולה מהממצאים המובאים בעתירה כי נשק במרחב הציבורי מגביר את הסיכון לחיי נשים פי 5%-3%.
בעתירה טענו הארגונים שהרפורמה של השר לביטחון פנים התקבלה ללא ביסוס עובדתי כלשהו, ללא דיון ציבורי או פרלמנטרי הולם, ותוך התעלמות מעובדות ונתונים וממסקנותיהן של אינספור ועדות, דוחות מבקר המדינה ודוחות משרד הבריאות שנכתבו בדם בשלושת העשורים האחרונים, ושמצדדים בצמצום הנגישות לנשק במרחב הציבורי. הקואליציה גם שללה את הנחת היסוד שעליה הושתתה רפורמת ארדן, ולפיה אזרחים חמושים תורמים לביטחון הציבור. נוסף על ביטול התבחינים החדשים ביקשו הארגונים גם לבטל את הוראת השעה ממאי השנה, המתירה למאבטחים לשאת את נשק האבטחה מחוץ לשעות העבודה.
 
 ב-15.2.2021 הוציא בית המשפט צו על תנאי בעניין שניים מהסעדים שהתבקשו בעתירה: עיגון התבחינים (קריטריונים) למתן רישיון לנשק פרטי בחקיקת משנה, וביטול הוראת השעה המתירה למאבטחים לקחת את הנשק שלהם מחוץ למקום ולשעות העבודה.
ב-22.7.2021 הודיעה הפרקליטות לבג"ץ כי השר החדש לביטחון פנים, עמר בר-לב, מקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה יש לקבוע תבחינים למתן רישיון נשיאת נשק פרטי בחקיקת משנה. בכך, הציג השר בר-לב את עמדה הפוכה לעמדת קודמו בתפקיד, אמיר אוחנה. בהודעת הפרקליטות נמסר שבהתאם להחלטה החדשה של השר, גורמי המקצוע במשרד לביטחון פנים יחלו בזמן הקרוב להכין טיוטת תבחינים שאפשר יהיה להעלות בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. לגבי נשק אבטחה המשיך השר החדש במדיניות של קודמיו, והחליט להאריך את ההיתר שניתן למאבטחים לקחת איתם את הנשק הביתה.
הדיון האחרון בעתירה נערך ב-13.4.2022. קדמה לו הודעה של המדינה שהיא מתכוונת לקדם שינויי חקיקה לגבי שני הסעדים שביקשנו: היא התחייבה להביא את התקנות הקובעות את התבחינים לרישוי נשק לאישור ועדת ביטחון הפנים עד לסוף מושב הכנסת; והודיעה שהיא מתכוונת לקדם בתוך חודשיים תיקון חקיקה כך שבמקום הוראה מנהלית, השר יוכל להוציא צו שמתיר למאבטחים לקחת את הנשק באישור ועדת ביטחון הפנים. ב-27.4.2022 ניתן פסק דין שמעגן את ההתחייבויות של המדינה ומוחק את העתירה.

זכות ההגנה

מול גל הטרור החדש שזעזע את המדינה, הציע ראש הממשלה לכל מי שיש לו רישיון נשק, לשאת את נשקו כשהוא יוצא אל רחובות העיר. הוא אמר בפשטות כי מי שיש לו רישיון זהו הזמן לשאת את נשקו; ומיד, כמובן, אנו זוכים לתגובות נגד שליליות גם מהתקשורת וגם מבעלי דעות שונים המסבירים לנו שלא זו הדרך להיאבק בטרור. בוודאי שזו אינה הדרך היחידה להיאבק בטרור, ואף אחד אינו סבור כך, אבל זו בוודאי אחת מהדרכים וקו פעולה חשוב. מאוד מצער שהביקורות לעניין זה נעדרות היגיון בסיסי או מבוססות על עיוות עובדתי.

ונתחיל בבסיס. הזכות של כל אדם להגן על חייו היא זכות יסוד חוקתית. זכות זו אף מעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. אם אדם מחליט שהוא רוצה להגן על עצמו ועל זולתו בפני מתקפת טרור פתאומית, הוא בהחלט זכאי לעשות זאת; וכשהמתקפה היא מתקפה רצחנית בסכין או בירי, הדרך היחידה שבה יוכל הפרט להגן על עצמו היא בנשיאת כלי ירייה. במקרה של מתקפת טרור מי שאינו חמוש הופך לטרף קל של כל טרוריסט, וקשה להבין כיצד יש כאלה המוכנים שזו תהיה נורמת ההתנהגות של תושבי המדינה. אז אומרים לנו בפתוס רב כי אנו לא רוצים להיות בישראל מדינה של מערב פרוע; ושאין אנו רוצים שרמת החימוש האישית תהיה כמו בארה"ב, ומתעלמים מכך שאין שמץ של מקום להשוואה. בארה"ב כל גבר ואישה יכולים להיכנס לכל חנות המוכרת כלי ירייה, להירשם, לרכוש כלי נשק ולהתחמש ללא מגבלה. הם יכולים לצבור כלי נשק שונים. וזאת הם עושים על פי תיקון מפורש בחוקה האמריקאית, הקובע שאין לשלול מאדם את הזכות לשאת כלי ירייה.

בישראל אין אפשרות לתושבי המדינה לרכוש כלי נשק ככל שירצו. רכישת כלי ירייה מחייבת קבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה המצריך עמידה בקריטריונים אישיים נוקשים ודרישות נוספות. לוחם בצה"ל שכבר נשא כלי ירייה שונים והתמחה בהם לא יקבל רישיון לשאת אקדח.

והבה נשים לב, בשנת 2009 היו בישראל רק 185,000 כלי ירייה אותם נשאו תושבי המדינה מתוך אוכלוסייה הקרובה לעשרה מיליון נפש. בשנת 2021 מספר כלי הירייה ירד ל-149,000; ירידה של 20%. בחמש השנים האחרונות ממוצע מספר בקשות לשנה לנשיאת כלי ירייה עמד על 11,600. כיום, ונוכח גל הטרור החדש, מספר הבקשות אכן עלה, ובצדק רב. יש יותר תושבים הרוצים להגן על עצמם או על זולתם בדרך של התחמשות עקב שורת מעשי הטרור וניסיונות הפיגוע האחרונים.

ואז באים מביני דבר ואומרים לנו שזו טעות לתת לאזרחים כלי ירייה כדי שכן זוהי חובתה של המדינה האמורה להתבצע באמצעות כוחות המשטרה, השב"כ והמודיעין ואולי גם באמצעות הצבא. טענה זו נוגדת היגיון בסיסי. פעולת טרור מתבצעת במפתיע, במקום ובזמן כשהציבור אינו מוכן. משטרה לעולם לא תוכל לפרוש רשת הגנה בשטח המכסה כל אדם ואדם. שוטריה בקושי נראים בשטח. וכשמשטרה מגיעה למקום של פיגוע, זה תמיד לאחר שהפיגוע כבר בוצע. ויתר על כן, לא לכל השוטרים יש מיומנות מספקת בירי. שירותי המודיעין, עליהם אנו רוצים לסמוך, אינם יכולים למנוע כליל את כל תכנוני הפיגועים בטרם ביצועם. אין סיכוי כזה. וגם אם המודיעין והשב"כ יצליחו לסכל 100 תכנונים, מספיק שרק תכנון טרור נוסף אחד יתממש, יגבה קורבנות נוספים ויזעזע את הציבור כולו.

מי שלמד ברצינות את פרשת אירועי הטרור הרצחני שהתחוללו במדינת ישראל מאז האירועים הקשים שהיו במעלות ובקריית שמונה, בשנות השבעים של המאה הקודמת ייווכח שבמרבית המקרים אירוע טרור רצחני נקטע דווקא על ידי אזרחים שהיו חמושים ולא על ידי כוחות המשטרה; ומסיבה פשוטה מאוד, כוחות המשטרה אינם מצויים בפרישה מתמדת בכל אתר ואתר.

במרץ 2008 נכנס אל ישיבת מרכז הרב בירושלים צעיר ערבי בשם עלא הישאם חוסיין אבו דהיים, יוצא חמולה עשירה וגדולה מכפר ג'בל מוכאבר. הוא פתח קופסת קרטון, הוציא מתוכה רובה קלשניקוב והחל לטבוח בנערי הישיבה.

אזרחים מודאגים ששמעו את היריות, התקשרו למוקד החרום של המשטרה בירושלים. המשטרה הוציאה ניידת מלווה בשוטרת ושוטר אשר הגיעו 10 דקות לאחר תחילת האירוע. השוטרת ירדה ועצרה את התנועה, השוטר הגיע אל גדר האבן של הישיבה, הסתתר מאחוריה ולא ירה אפילו ירייה אחת בעוד הטבח בפנים נמשך. מי שהציל את המצב היה סרן דוד שפירא. כשהוא שמע בביתו את היריות, חטף מיד את הרובה 16M שלו, ורץ לכיוון הישיבה. הוא היה היחיד שפרץ אל תוך הישיבה, מול אזהרות השוטרים על כך שלא לבש שכפץ, וחיסל את המחבל. האם כל אלה ששוללים מתן אפשרות לאזרחים להתחמש בכלי ירייה יכולים להבטיח לנו שאירועים דומים לא יתרחשו בעתיד? אני בספק רב. נשק בידי אזרחים מיומנים המצויים בפרישה באתרים שונים בארץ הוא אפשרות התגובה המהירה ביותר וההכרחית מול אירוע טרור פתאומי אותו לא נוכל למנוע ואי אפשר למנוע על אף הצלחות המודיעין.

נשק בידי אזרחים אינו, כמובן, האמצעי היחיד במאבק מול הטרור אבל הוא אמצעי חשוב ואפקטיבי במערך המאבק הכולל בטרור, וזכותו של כל אדם כשיר הרוצה להגן על עצמו לקבל רישיון לנשיאת נשק.

עלייה של 400% בבקשות לרישיון כלי נשק בעקבות אירועי הטרור

כך עולה בדיון של הוועדה לביטחון לאומי על פעילות אגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי

14 בפברואר 2023, כ"ג בשבט תשפ"ג, בשעה 18:00

ראש אגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי: "עד שנת 2021 הוגשו כ  10,000 בקשות בשנה. בשנת  2021 אירועי 'שומר החומות' הוגשו  20,000 בקשות וממרץ 2022, בעקבות גל הטרור הוגשו 42,000 בקשות". יו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל:" לתת נשק היכן שהאיום והסיכון גבוהה. לא לתת נשק לכל דורש"*.
בנוסף, הוועדה לביטחון לאומי אשרה פה אחד את הקמתה של וועדת משנה לנושאים חסויים ומסווגים, בה יהיו חברים חברי הכנסת מירב בן ארי, משה סעדה וצביקה פוגל.

הוועדה לביטחון לאומי דנה היום (שלישי) בפעילות אגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי.יו"ר הוועדה, ח"כ פוגל אמר בפתח הדיון כי הביטחון האישי הוא משהו שהיום בוער בכל אחד מאיתנו. חלק מהמרכיבים היא התחושה שאתה חמוש או שאתה נמצא בתחושה חמושה, זה גם תורם לך לביטחון האישי. ההתלבטות לגבי נשיאת נשק קיימת בכל העולם ולא בכל מקום רצים לחלק נשק. המטרה בסופו של דבר, להמליץ למשרדי הממשלה הרלוונטיים על הדרך היעילה יותר להגביר את הביטחון האישי באמצעות סביבה חמושה ומיומנת ואיזה איזונים נדרשים להבטיח שימוש מושכל בנשק".

*ממסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת* בנושא הבקשות לקבלת רישיון לנשק פרטי עולה כי בשנים 2020-2017 רובן של הבקשות בשנה היה נמוך מ- 10,000 . בין השנים 2020 ל- 2022 מספר הבקשות למעלה מהכפיל את עצמו בכל שנה; *בסה"כ מספר הבקשות גדל פי חמישה בין שנת 2020 לשנת 2022 , מ- 8,478 ל- 42,073*. עם זאת, בשנים 2021-2017 שיעור הבקשות שאושרו ירד בהדרגה, מ- 68% בשנת 2017 ל- 57% בשנת 2021 (נתוני שנת 2022 אינם סופיים, שכן לא מעט בקשות מצויות עדיין בטיפול). בהתאם, שיעור הבקשות שנדחו עלה בהדרגה במהלך השנים הללו, מ- 32% ל- 43% . *רוני הרשקוביץ*, מחבר המסמך ציין כי בין הסיבות המרכזיות לדחיית בקשות היא אי עמידה בתבחינים שנקבעו.

ישראל אבישר, ראש אגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי, סקר בפני הוועדה את תחומי האחריות של האגף וציין כי כיום יש 157,192  אלף כלי ירייה פרטי בעיקר לצרכי הגנה עצמית המוחזקים על ידי  149,282 אלף אזרחים. הוא ציין, כי השיעור היחסי מתוך סך האוכלוסייה המחזיקה ברישיון הוא קטן ביחס לעבר בין היתר בגלל: מוטיבציה ירודה בגלל גודל האחריות , סיבה כלכלית ואי עמידה בתבחינים.  "עד שנת 2021 ידענו לטפל ב 10,000 בקשות בשנה.  ב 21 'שומר החומות'  גרם לעלייה של  20,000 בקשות ומגל הטרור ב 2022 ועד ימים אלה הוגשו 42,000 בקשות".

לשאלת יו"ר הוועדה, פוגל איזה לקחים יש בנושא מימוש התבחינים? השיב אבישר כי התבחינים מוכרעים על ידי השר המכהן, יש המחמירים ויש המקלים. לדבריו התבחינים היום מאוזנים עם זאת יש לשקול לבצע הרחבה לדוגמא לאוכלוסיית הלוחמים רובאי 05". חברתו לארגון ענת אילוז, מנהלת מחוז ירושלים הוסיפה " יצאנו למבצע לפני שבוע והיום מגיעים לכל מחוז כ 100 אנשים ביום. כל מטה האגף מגויס לקצר את זמני ההמתנה לרישוי". אבישר: "כ 65% אחוז מהבקשות מסתיימות עם רישיון. כ 35% מסתיימות ללא רישיון בגלל אי עמידה בתנאי הרישיון , דחייה על ידי המשטרה וויתור עצמי של המבקש עצמו. חלק מהבקשות בשנים  2021 – 2022 הם של אנשים שרואים את גל הטרור ומגישים בקשות לא מבוססות". בסקירתו ציין, אבישר עוד, כי האגף מטפל גם ברישוי לארגונים כמו חברות האבטחה, יצרני נשק, סוחרי נשק, מטווחים, משרדים וארגונים ממשלתיים, יישובים ראויים ועוד. המדיניות היא מאזנת ומרסנת כנשקלים הערך של הגנה עצמית ומצד שני שאדם לא ישתמש באופן לא אחראי בגלל מצב נפשי, בריאותי וסיכון פוטנציאלי.  עוד הוסיף, כי על פי התבחינים הזכאות לרישיונות לאזרח פרטי הן לפי אזור גאוגרפי ורשימת יישובים זכאים, אדם שתחום עיסוקו באזורים אלה. שירות בכוחות הביטחון והכשרה של רובאי 07  בשירות הצבאי המזכים ללא קשר לתבחין גיאוגרפי.  לימור ארזני, ראש חטיבת רישוי כלי ירייה באגף, סיפרה כי כל אדם נבדק גם על ידי משטרת ישראל ומשרד הבריאות ולאור המלצותיהם אנו פועלים בשיקולים לגבי אדם שמגיש בקשה. מידי חודש ככל שמגיע מידע חדש השולל עמידה בתנאים אנחנו פועלים לביטול הרישיון".

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה, ח"כ פנינה תמנו שטה אמרה" ברחובות שלנו מסתובבים יותר מידי נשקים. יש חורים בהליך הרישוי וזרימת המידע לאגף לגבי המבקשים לא מספק. ברור שאני רוצה מאבק בטרור אבל מול האלימות שגואה בחברה הישראלית אף אחד לא רוצה שכן אלים עם נשק ואף אישה לא צריכה להסתובב בחרדה". ח"כ עמית הלוי: "לגבי התבחינים חסר נתונים ושל הסיכונים והמשמעויות. צריך לזכור שיש לנו סיכונים במדינה שאנחנו צריכים להתמודד איתם והאוכלוסייה גדלה כאשר המשטרה לא מדביקה את הפער. אנחנו צריכים לעשות את זה מהיר וזה משמעותי. זו אחריות שלנו". ח"כ מירב בן ארי, הוסיפה: " יש תבחינים שהשר צריך לגבש ולהגיד מה המדיניות שלו? ולאחר מכן הוא צריך לעבור דרך הוועדה לא בשביל אישור אלא לקיים דיון ציבורי אמיתי". ח"כ עאידה תומא סלימאן: "הרבה פעמים אנשים שאין להם רישום פלילי לא אומר שהם אנשים נורמטיביים בגלל שאין תלונה נגדם. אני יודעת מה זה נשים וילדים שחיים תחת הרגשה עם נשק בתוך הבית. זה טרור מתמשך יום יום והרבה נשים לא מצליחות ללכת להתלונן". ח"כ מיכל וולדיגר: הלוואי והיינו חיים בעולם אוטופי. נשק הוא גם כלי הגנה. אני לא חושבת שצריך לחלק נשק כמו בארה"ב וברורים לי ההגבלות והסיכונים שיש בנושא הזה. המון נשים פונות אלי בבקשה שברצונן להחזיק נשק ויש לקחת בחשבון את בני ישיבות ההסדר".

סאיד תלי,  משרד הרווחה והביטחון החברתי:" נשק הוא לא רק כלי רצח אלא  הוא כלי המטיל אימה והמשמעויות הנוספות שלו. יש מישהו שעמד בכל הכללים יכול להפר את האיזון כמו במקרים של פרידה, גירושים, סכסוך במשפחה. בכלים להערכת מסוכנות יש את השאלה של זמינות של נשק. כמו מצב נפשי, פרופיל אישי ועוד". טלי הרן בן נון, נציגת ארגון העובדים הסוציאליים ציינה את נושאי האלימות במשפחה ואובדנות "אנחנו מטפלים באלפי אנשים עם נטייה לאובדנות שהיא תופעה שקופה שלא מדברים עליה מספיק בגלל הבושה. אנשים שנוטים לאלימות נוטים לאימפולסיביות  וזה יכול להיות בכל שכבות האוכלוסייה . היד יכולה להיות קלה על ההדק וחייבים לקחת את זה בחשבון. רק עצם קיום נשק בבית יכול להוות איום שחיים בצילו ילדים ונשים בפחד". ​לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות :"כבר כיום יש לקונות הדורשות תיקון. כך למשל, טופס בקשה לרישיון כולל כיום אישור רופא משפחה להיעדר בעיות פסיכיאטריות, אבל אם אדם נמצא בטיפול פסיכיאטרי פרטי, המידע לא יגיע לידיעת הרופא ולא למשרד הבריאות.  ישנן גם דוגמאות של מאבטחים ושוטרים שרצחו ורק בדיעבד נודע שהיו בעלי עבר פסיכיאטרי".

יו"ר הוועדה, פוגל אמר בסיכום "הדיון באיזון בין הקטנת סיכונים והצפת השוק בנשק אני בעד הקטנת הסיכונים. הכוונה שזה יהיה נשלט תוך הגברת הפיקוח והבקרה. אמליץ לשר ללכת על אזורים שהסיכון בהם יותר גדול ונפח הפעילות המשטרתי הוא יותר קטן. לתת נשק היכן שהאיום והסיכון גבוהה ולא לתת נשק לכל דורש". לגבי הבקשות האימפולסיביות שיש בזמן האחרון אמר יו"ר הוועדה פוגל כי הוא בטוח שהאגף יודע כיצד לסנן את הבקשות הללו. נקיים דיון מעקב".  

בנוסף, הוועדה לביטחון לאומי אשרה פה אחד את הקמתה של *וועדת משנה לנושאים חסויים ומסווגים, בה יהיו חברים חברי הכנסת מירב בן ארי, משה סעדה וצביקה פוגל*. יו"ר הוועדה, פוגל אמר כי וועדת המשנה תדון בהיבטים מסווגים רק במקרים שלא תהיה ברירה וכאשר אי אפשר יהיה לדון בנושאים באופן שקוף פומבי ובטוח.